אם הגעתם לכאן בוודאי שאלתם את עצמכם אם בצעירותכם ואם בבגרותכם מה אתם רוצים להיות כשתגדלו. כבר כתבתי על זה בעבר שהיום גם אנשים בני 50 שאולים את השאלה הזו ועם התארכות חיי העבודה שלנו זה נהיה יותר ויותר לגיטימי ואף נחוץ .
אני רוצה הפעם להתייחס לשאלה הזו מנקודת מבט קצת אחרת, לכאורה סמנטית אבל מאוד חשובה בעיניי, נקודה שעושה הבדל.
האם אתם שואלים את עצמכם מה אתם רוצים להיות כשתגדלו? או מה אתם רוצים לעשות כשתגדלו? לכאורה אותה שאלה אם כי התשובה קצת שונה.
השאלה הראשונה ששואלת על – להיות – מזמינה בעיניי תשובות סגורות כמו: אני רוצה להיות רופא, פסיכולוג, מורה, שוטר, אולי נסיכה? ועוד. שאלה שלרוב מכוונת אותנו למקצוע מאוד מוגדר וברור. ומה אם אין לי אחד כזה שאליו אני מכוונת?
השאלה השנייה ששואלת על – לעשות – גורמת לנו לעצור ולחשוב, אולי לדמיין אולי להרגיש מה אנחנו באמת רוצים לעשות כשאנחנו קמים בבוקר. מה אנחנו רוצים לעשות כשנתחיל את יום העבודה שלנו? כיצד הוא ייראה? מאילו פעילויות הוא יהיה מורכב? אילו כישורים שלנו יבואו לידי ביטוי? האם אני רוצה לכתוב? ללמד? לטפל? לחשב? לעזור לאנשים? לבנות? להרכיב? ועוד ועוד……
אז מה אתם באמת רוצים לעשות כשתהיו גדולים? כן, כן, גם אם אתם בני 50.
