אף אחד לא הכין אותנו שאולי נשאל שוב את השאלה הזאת כשנהיה בני 50.
כשיצאנו לדרך אי שם לפני כעשרים שנה, חשבנו שאם מצאנו עבודה או תחום עיסוק זה FOR LIFE או שבכלל לא חשבנו כי מי בגיל 20 חושב על עצמו בגיל 50.
עולם העבודה של היום מביא לפתחינו ערכים שונים לגמרי מאלה שגדלנו עליהם לפחות בכל מה שקשור לעולם העבודה. כבר אין יציבות בעבודה, הוותק כבר לא נספר וקביעות הפכה למילה לא רלוונטית, נירית כהן בספרה המדריך לקריירה בעולם משתנה מדברת על זה שאחת לכמה שנים נגמר מחזור אחד של קריירה ומתחיל חדש. ברווח הזה שבין המחזורים אנחנו צריכים להתמקם מחדש בשוק העבודה.
בהתחלה להבין את זה, זה הלם ואחרי שיוצאים מההלם מתחילות לעלות שאלות, הרווח הזה שבין עבודה לעבודה מכריח אותנו בין אם אנחנו רוצים ובין אם לאו לפגוש את עצמינו, לשאול את עצמינו שאלות שאנחנו לא בהכרח מורגלים לשאול אותן, שאלות שיכולות להיות מאוד קשות ולהותיר אותנו נבוכים בעיני עצמינו ולא אחת נבוכים בעיניי הסביבה שלנו. איך ייתכן שבגילי המופלג אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות? אני לא בטוחה לגבי מה אני אוהבת לעשות ואיך הייתי רוצה להמשיך את חיי העבודה שלי?
אז זהו, שבעולם של ימינו שכל כך השתנה ואנחנו צריכים לעמוד בקצב אז אנחנו בהחלט יכולים למצוא את עצמינו לרגע מבולבלים, מהססים, לא בטוחים, נכון שזה לא נוח, אי הידיעה ואי הוודאות אינם נעימים אבל היום יותר מבעבר, אי הוודאות תפגוש אותנו יותר ויותר ולכן זה לגיטימי יותר ויותר- לרצות לחשב מסלול מחדש, להתחיל פרק ב' גם בקריירה, לשאול שאלות ולא לדעת מה אנחנו רוצים לעשות כשנגדל גם כשאנחנו בני 50.
